חברים יקרים,

אני קצין היסטוריה וצוות הווי ובידור של המפגש, אילו הייתי רציני, הייתי צריך לפתוח בהצגת קורות הטייסת מאז הקמתה – טייסת "הפילים" להזכירכם הוקמה בחודש יולי 1948 ברמת דוד, כטייסת תובלה והפצצה. במסווה של סרט קולנוע. הטייסת כללה כ-12 אנשי צוות-אויר, מתוכם רק ישראלי אחד והשאר מתנדבים מחו"ל , ומאז ידידי ועד היום זורמים מים רבים בירדן מראש הרי גולן ועד לים המוות, ובכל פעם נולדת תקופה, יש אירועים ומבצעים ומתחלפים אנשים, אבל רוח הפילים נשארת איתנה וקבועה "לאט לאט אנחנו ממהרים" בכל משפחה וחבורה נוצרת וקיימת תרבות המולידה כינויים ושמות שרק להם המשמעות ברורה, וכך עם חלוף הזמן הם מתקבעים להם בזיכרון המשותף של החבורה. יש מהם זיכרונות שיש להם ריח ומראה מדויק ומובהק שאחר אינו יודע ליצור.

תחשבו על ערב תרבות כזה או אחר ולפתע מי שהוא שר "טסים חולפים בשמי מולדת ברינה…." "אתם לא נעמדים ומחפשים מי כאן מהחברה……" או שבשיחת מפגש חברים או עבודה פתאום עולים שומעים משפטים כמו "תדלקתי 5090" או " בדקתי עם דיפסטיק" , "גררתי עם הפאר" פריימר ובום – לאחרים זה ישמע כמו מופרעות… אבל לכם זה ברור – אלה שייכים רק לקבוצה שלנו.

הסתכלו סביבכם ותראו את החברים שחלקם כבר שכח את גיל 70 אמנם קצת קשה להיפגש לפעמים…. הגיל והתרגיל, אבל – העבר נח מאחורינו שלם עם עצמו העתיד מונח לפנינו כנראה בלתי ניתן לשינוי אבל הרגע הזה, הרגע הזה כולו שלנו, אנחנו נהפוך אותו לבלתי נשכח.

מה אגיד לכם, יום אחד לפתע פתאום, אדם מבין שיש לו גיל עם מספר שבגינו כולם חוגגים, אז על מה החגיגה ? על זה שהגענו לכך, או על מה שנותר לנו בקופה… בהקשר למה שנותר, אומרים לנו שללכת זה טוב, זה בריא…

• אני שמעתי על אחד שהתחיל ללכת 5 ק"מ ביום בגיל 70. היום הוא צריך להיות בן 90 ולאף אחד אין מושג איפה הוא.
• הסיבה היחידה שיש לי ללכת מהר, היא שזו הפעם היחידה שאני יכול להנות מנשימה מהירה שוב.
• אין כמו לקום להליכה מוקדם בבוקר, כשהמוח עוד לא מבין את הטעות שהוא עושה.
• הצטרפתי למכון כושר לפני חצי שנה ועוד לא ירדתי גרם! מסתבר שצריך ממש להיות שם…
• יש לי שרירים רופסים, אבל למזלי הכרס מכסה אותם…
• בכל פעם שאני חושב על המראה שלי יותר מדי, אני שותה איזה בירה או שתיים ואחרי שעתיים אני כבר נראה הרבה יותר טוב.
• אשתי שתחייה שאלה אותי "מה אתה עושה?" אז אמרתי "כלום". היא התעצבנה ואמרה "זה בדיוק מה שעשית אתמול!" אז אמרתי לה שעוד לא סיימתי…

גם כן אומרים לנו שאסור משקאות ממותקים, צריך לשתות מים, והרבה!

כל יום צריך לשתות 2 ליטר מים. כן, וגם להשתין אותם. זה לוקח פי שניים מהזמן שלקח לשתות אותם.

כל יום כדאי לשתות אקטימל כדי שיהיה לך "LaCasse Defensis" אף אחד לא יודע מה זה אבל כנראה שאם אין לך מיליון וחצי ליום, אתה לא רואה ממוקד.

אני למשל, כל יום לוקח אספירין כדי למנוע התקף לב, וגם כוס יין אדום – לאותה מטרה. וכוס יין לבן – בשביל העצבים וכוס בירה – לא זוכר בשביל מה,
כנראה שאם אשתה הכל ביחד אולי אחטוף שבץ אבל לפחות לא ארגיש כלום.

אה, נזכרתי, גם כן צריך לאכול כל יום הרבה סיבים ממש הרבה סיבים בסוף נחרבן איזה בגד נחמד,
חברים יקרים עזבו את העולם מוקדם מדי, לפני שהספיקו להבין את החירות שמגיעה עם הזיקנה.

אז, אם כבר שאלתם, אני אוהב להיות זקן. אני חופשי. אני אוהב את האדם שנהייתי. אני לא אחיה לנצח, אבל כל עוד אני כאן, לא אבזבז את זמני בתהייה על מה שיכול היה להיות, או בדאגה על מה שיהיה.

הכי חשוב ידידי, הלוואי שחברותנו לעולם לא תדעך כי היא יוצאת מן הלב. הלוואי שתמיד תהיה קשת של חיוכים על פניכם ובלבבכם לנצח ונצחים! חברים לנצח!

ועכשיו, תסלחו לי, אני הולך.
בין הדיבור, האקטיביה, הבירה והסיבים אני חייב לרוץ לשירותים!

מפגש ספטמבר 2022

שלכם,
רון הראל

---