אודות

טייסת “הפילים”

רון הראל | 15.04.2020

טייסת “הפילים” הוקמה בחודש יולי 1948 ברמת דוד, כטייסת תובלה והפצצה, במסווה של סרט קולנוע.

הטייסת כללה כ-12 אנשי צוות-אויר, מתוכם רק ישראלי אחד והשאר מתנדבים מחו”ל. את המטוסים הוציאו מבריטניה ללא רשות ולצורך הבאתם הוקמה חברה פיקטיבית לצילום סרט על מלחמת העולם השנייה.

באחד מימי הצילומים, המריאו המטוסים לביצוע סצנה מסוימת, ובמקום לחזור לנחיתה המשיכו לטוס מזרחה…

בספטמבר 1955 נחתם ההסכם הראשון לאספקת מטוסי נורד. מטוס הנורד הראשון הגיע לארץ ב-1 בנובמבר 1955, ושניים נוספים הגיעו בינואר 1956.

במתלה ושארם א-שייח’
במבצע “קדש” 1956 הצניחו מטוסי הטייסת את לוחמי גדוד 890 של הצנחנים במעבר המתלה. במהלך כל ימי המבצע המשיכה הטייסת בקיום קשר אספקה קבוע עם גדוד הצנחנים, עד לחבירתם עם כוחות השריון המתקדמים בסיני.

במלחמת ששת הימים, ב-7 ביוני 1967, המריאו 19 ממטוסי הטייסת להצנחת כוחות צנחנים בשארם א-שייח’, לכיבוש המקום. בדרך, נמסר לצוותים כי השדה נכבש על-ידי כוחותינו שהתקדמו במהירות גדולה מהמצופה, וכי יש להנחית את הכוחות במקום.

הענק הלוחש

שנים לפני קליטת הקרנף רכש חיל האוויר את מטוסי ה B377-הסטרטוסקרוזר (חוצה עננים) או בכינויו “ענק” תחילתו הייתה בטייסת הפילים בגף מיוחד שקיבל את המספר 104.

ה”ענק”. גובהו המתנשא ליותר מ-11 מטר, שלדה באורך 35 מטרים ומוטת הכנפיים שנמתחת על פני 43 מטרים, מבהירים ללא מילים כיצד הוא זכה בכינוי זה.

בשישי בצהריים, ה-17 בספטמבר 1971, המריא מטוס כזה בדיוק מבסיס לוד, הימים היו ימי הפסקת האש עם מצרים, אך ימים ספורים קודם לכן הפיל חיל-האוויר מטוס סוחוי מצרי, ולכן החשש מפעולת נקם היה גבוה. הפקודה נדחתה שוב ושוב, אך לבסוף הוחלט כי אין ברירה, וצוות מטייסת “ענקי המדבר” יצא למשימת צילום ואיסוף מודיעין בגזרת התעלה. החששות התגלו כמוצדקים: 22 ק”מ מזרחית לתעלה חיכה למטוס מארב של טילים, ו-40 דקות לאחר המראתו המטוס התרסק במערבולת של אש ועשן על הקרקע.

חברנו, רס”ן חנניה גזית, המכונן, הצליח להיחלץ וניצל, אך שבעת אנשי הצוות האחרים נספו, יהי זכרם ברוך.

מטוס הנורד כמפציץ – מבצעי בוסתן ותרנגול 169

באפריל 1969 בעיצומה של מלחמת ההתשה, נשלחו מטוסי תובלה מסוג נורד לעומק מצרים, כדי להפציץ שני גשרים מעל הנילוס. זו הייתה הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות בה נשלחו מטוסי תובלה למשימת הפצצה.

למטוסים הוכנסו פצצות “אשלגן” במשקל טון כל אחת. הטיסות היו ללא דלתות אחוריות, מטען עודף בגלל כמויות דלק גדולות, טיסה בגובה נמוך מעל ים סוף בלילה חשוך ובסיכון גבוה מאד.

אחד הנורדים לא זיהה את המטרה ותקף בטעות גשר אחר והנזק לגשרים היה מזערי. ולכן חצי שנה מאוחר יותר שוב נשלחו שוב שני נורדים, למשימה דומה. עם פצצות במשקל 5 טון כ”א, הפעם טמנו המצרים מלכודת, ופגעו בשניהם. שני מטוסי הנורד – האחד מקרטע באיטיות בעזרת מנוע בודד, והשני טס על טיפות הדלק האחרונות לאחר שנפגע במיכל הדלק – הצליחו לנחות בשן ובעין בבסיס אבו-רודס שבסיני. יותר לא בוצעו משימות הפצצה.

נורד במצפה רמון

ביום 29/04/1964 בשעות הערב, בדיוק לפני 56 שנים המריא נורד מס 044 לטיסת אימון נווטים בגובה נמוך בדרום הארץ.

בשעה 19:34 פגע המטוס בגבעה ליד אזור מצפה רמון כאשר רק מטרים ספורים הפרידו בין המטוס לפסגה.

5 אנשי צוות הטייסת וביניהם חברנו רמי בר סלע ז”ל וכן 4 חניכי קורס ניווט נהרגו. יהי זכרם ברוך.

נורד כמטוס מתדלק

ב-1969 נקלטו מסוקי ה”יסעור”, המסוק הראשון בעל מוט תדלוק טלסקופי (כשהוא פתוח הוא יוצא מחוץ לרוטור). באותו זמן, לא הייתה אפשרות לתדלוק אווירי, למעט מה שהעיט ביצע באמצעות הפוד שנישא בגחון – כמויות דלק קטנות.

בתחילת 1970 התחלנו פרויקט של הסבת מטוס נורד לביצוע תדלוק אווירי של מסוקי יסעור.

הצורך הפך למבצעי דחוף לאור חטיפת מטוס אל על והנחתה שלו באלג’יריה ע”י מחבלים והתוכנית להוציא פעולת חילוץ ארוכת טווח. הגענו לוורסטיליות מלאה במושגים של שעות אחדות, להתקין מערכת, להוריד מערכת מהמטוס, ונשארנו בתקופת הניסוי עם דילמה: האם באמת המערכת שפיתחנו לצורך השלכת המערכת בחירום עובדת? המערכת פועלת באופן הבא: בנורד ישנן חוות מיכלים ומערכת הפעלה, כולל התוף של צינור הדלק. בקצה הנורד הותקן מצנח שליפה ומערכת סטנדרטית של הצנחנים.

במקרה חירום המצנח נפתח ושולף את המערכת החוצה. מדובר על מערכת של שני משטחים נפרדים, באורך תשעה מטר ובמשקל חמישה טון.

מעבר לעידן הקרנף

במלחמת ההתשה הייתה משימתה העיקרית של הטייסת יצירת קשר מהיר לכוחות במרחבי סיני. לצד גיחות התובלה של חיילים ואספקה ממרכז הארץ לסיני, ביצעה הטייסת גיחות רבות לפינוי נפגעים מהקרבות שלאורך התעלה. הטייסת השתתפה בחילוץ ניצולי משחתת חיל הים “אילת” שנפגעה באוקטובר 1967, בביצוע פיזור נורים, והטלת ציוד הצלה לים. בכל מבצעי צה”ל במלחמת ההתשה, עמדה הטייסת בכוננות לביצוע פיזור נורים, ממסר, חילוץ ימי, ופינוי נפגעים.

ב-15 באוגוסט 1974 הועברה הטייסת מבסיס תל-נוף לבסיס לוד, במסגרת ריכוז מטוסי התובלה בשדה, כבסיס מטוסי התובלה הבינונית והכבדה. בשנת 1976 סיים מטוס הנורד את שירותו בחיל-האוויר הישראלי, והטייסת הוסבה למטוסי הקרנף.

קרנף בג’בל הילאל

במסגרת תרגיל “שחרית” שנערך בסיני בהשתתפות ח”א וכוחות צנחנים, המריאו בליל יום 25 בנובמבר 1975 זוג מטוסי קרנף מנתב”ג, נחתו במנחת כונתילה בסיני, אספו משם את הכוחות ואת ציודם והמריאו חזרה כדי להוריד את הכוחות בחצרים.

קרנף 203 ובו תשעה אנשי צוות, העמיס בכונתילה אחד עשר לוחמים ונגמ”ש. הוא המריא ראשון והוביל את הגיחה, ולאחר מכן המריא המטוס השני. לאחר ההמראה לכיוון מערב ביצעו המטוסים פנייה צפונה. הפנייה צפונה בוצעה למעשה בנתיב שהיה מקביל לנתיב המתוכנן, וזאת בשל טעות בחיווי המכ”מ של המטוס.

הבקר, שעקב אחרי זוג המטוסים, הודיע למוביל שהמטוסים נמצאים 15 ק”מ מערבית לנתיב המתוכנן, והמוביל הודיע בקשר שהוא פונה לנתיב 328 ומנמיך לגובה 760 מטר. לאחר 2 דקות טיסה נכנסו שני המטוסים לתוך ענן וקברניט המטוס השני החליט לטפס. לאחר 2 שניות פגע קרנף 203 בשיאו של ג’בל הילאל שגבהו 892 מטר מעל פני הים, התרסק והתפוצץ מצדו השני של ההר. קברניט המטוס השני משך בהגאים בפראות, יצא מהענן בגובה 1370 מטר, דיווח לבקרה והזעיק את כוחות החילוץ.

כל תשעת אנשי הצוות וביניהם חברנו משה ברעם ז”ל וכן 11 הלוחמים שהיו במטוס נספו – יהי זכרם ברוך.

המעבר למטוס השמשון

מאז שנות ה-80 הגבירה טייסת “הפילים” את השתתפותה במשימות הומניטריות ברחבי העולם.
בשנת 1988 היא ביצעה 8 גיחות עם ציוד רפואי לרעש האדמה בארמניה.

שנה לאחר מכן הועברו במטוס של הטייסת 8 טון של ציוד רפואי ומזון לנפגעי המהפכה ברומניה.

בשנת 1991 נקבעה “הפילים” כטייסת המובילה של מבצע “שלמה” להעלאת יהודי אתיופיה.

בשנת 1991 נקבעה “הפילים” כטייסת המובילה של מבצע “שלמה” להעלאת יהודי אתיופיה.
הטייסת ביצעה תשע גיחות לאתיופיה והביאה 1,485 עולים.

מבצע “ניצני תקווה”.

המעבר לנגב
במסגרת סגירת בסיס לוד ומעבר טייסות התובלה הכבדה דרומה, בשנת 2008 הועברה הטייסת לבסיס נבטים.

אנשי הטייסת פועלים בעבודת צוות ייחודית ומורכבת מאוד אשר בה משתתפים מספר רב של אנשי צוות-אוויר באותו המטוס.

על כן, הקשבה, עבודת צוות ושיתוף פעולה חייבים להיות הערכים המחזיקים יחד את הטייסת באימונים לקראת הפעמים הבאות בה תידרש להוכיח את יכולתה.

הטייסת ממשיכה ותמשיך גם בעתיד להישען על כתפיו החסונות של ה”קרנף” הוותיק, כי “אין תחליף לקרנף, אלא קרנף טוב יותר”.

קליטת מטוס השמשון
בחודש אפריל 2014 נקלט בטייסת מטוס השמשון הראשון שהוא הרקולס של דור העתיד.

מבצע אורז

זוכרים את בג”צ אליס מילר שחייב את חיל האוויר הישראלי לקלוט נשים לקורסי הטיס? זוכרים שהם טענו בתוקף שלא ניתן להכשיר נשים לתפקיד כזה, זוכרים שעזר ויצמן טען שנשים לא יכולות לעמוד בלחצים שנדרשים מטייסי קרב?

מה שאירוני בכל הסיפור הזה הוא שחיל האוויר הכשיר טייסות. שמותיהן היו רות בקובנר, יעל רום ורינה לוינסון ושלושתן צלחו את קורס הטיס שנפתח בשנת 1951. הן עשו עבודה מצוינת ושירתו נאמנה את המדינה והוכיחו היטב שחיל האוויר בהחלט יכול לעשות את מה שהוא מסרב לעשות.

שלוש שנים לפני כן, בשנת 1948 קיבלנו את עצמאותנו והמנדט הבריטי בא לסיומו. מדינת ישראל הצעירה גיששה בזירה הבינלאומית אחרי בעלות ברית לקשור איתן קשרים. אחת מהן הייתה בורמה. בדיוק כמו ישראל, גם בורמה השתחררה מעול הבריטים בשנת 1948 ועשתה את צעדיה הראשונים כמדינה עצמאית. התחומים. נמכרו לבורמה טכנולוגיות חקלאיות, נקשרו קשרים תרבותיים וכמובן כמיטב המסורת הישראלית, התחלנו בשנת 1951 למכור להם נשק – מטוסי ספיטפייר ישנים.

לצרכים ביטחוניים הוטסו כל הספיטפיירים בעסקה הזאת שכונתה “מבצע אורז”, דרך מדינות זרות וע”י טייסים זרים. את המטוסים הטיסו לקפריסין ומשם הם נאספו והוטסו במסלול מסובך ומפותל לבורמה. הם נחתו בשדות תעופה של חיל האוויר הבריטי והקפידו לשמור על סיפור כיסוי לפיו הם שייכים לבריטים.

ג’קי מוגרידג’ מדרום אפריקה הייתה אז בת 35, קתולית ו”משוחררת”, נשואה וכן, אם לילד, התנדבה לחיל האוויר הישראלי והשתתפה בהטסת מבצע אורז.

מכונאים מוטסים לדורותיהם – אנחנו ממשיכים לטוס!